אפק>נושאים>צילום>מבוא
התוכנית להעצמת מערכת החינוך למאה ה - 21


המפה האינטראקטיבית שלנו

לצפייה במפה האינטראקטיבית
של חצר בית הספר שלנו,
לחצו כאן

אמנה לגלישה בטוחה באינטרנט



לחתימה על האמנה לגלישה בטוחה באינטרנט

לחצו כאן

אפק בית ספר ניסויי לקיימות

לפתח מנהיגות ואחריות
סביבתית קהילתית =
קיימות בחינוך

אפקולוגי מרכז הפצה לקיימות
 אפקולוגי - מרכז הפצה מציע תכניות לפיתוח
הקיימות.
התכניות משלבות תהליכי חשיבה, ארגון חברת
ילדים המיישמת
אחריות ומעורבות חברתית
והצעות לאקטיביזם אזרחי.
למידה בשעת חירום

החל תרגיל חרום "עורף איתן 1 "

 
אנא לחצו כאן
ביקור השר להגנת הסביבה
ביקור השר
להגנת הסביבה,
מר עמיר פרץ
גלריית תמונות
 סרטון
 
 
 
מוסיקה בראש העין - סרטון

לצפייה בסרטון -
מוסיקה בראש העין
לחצו כאן

מבוא

 הצילום הפך למדיום מוביל בעשור האחרון, והוידאו הולך ומתחזק כמדיום שיותר ויותר אמנים צעירים הופכים אותו לכלי הביטוי שלהם. החל משנות ה- 90 כבר אין צורך בגלריות המתמחות בצילום: צלמים מציגים בגלריות לאמנות ובמוזיאונים מבלי שכלל נשאלת שלאה לגבי מעמדם.

 

 "האם צילום זה אמנות?", שאלה שהעסיקה את עולם האמנות רק לפני עשרים שנה, נדמית היום לא רלוונטית לחלוטין. הצילום הרווח בארץ נע בין מראית עין תיעודית לכוונה מובלעת להיות ביקורתי. אמן כמו שרון יערי, למשל, מצלם פיסות מציאות אקראיות לכאורה – ישראלים מטיילים בשבתות, אוהל חאקי בחורשה, צעירים אחרי בילוי לילה, קבוצת אנשים עומדת ליד פינת החי, משטחים של מרבדי דשא. הצילומים שלו נראים אגביים, כביכול כאלה שכל אחד יכול לתפוש במצלמתו, ומצד שני, כשהם מודפסים בגדול ותלויים על קיר בגלריה, יש בהם משהו פתייני ומושך, שמחייב התעכבות והתבוננות ממושכת: ההדפסות גדולות עד מאוד, ובחלק מהצילומים נעשה טיפול עדין במחשב (דמויות מוכפלות, אלמנטים מוזזים), כל צילום עמוס בפרטים שמתגלים בהדרגה, כל צילום מכיל סיפורים שלמים.

 התפיסה הבסיסית של הצילום התיעודי-טיפולוגי-ביקורתי טוענת שעצם הפניית המבט השיטתי והסדרתי לעבר תופעה כלשהי – זוהי כשלעצמה טקטיקה שמפעילה מודעות, בקרה, ביקורת.

 ייתכן שאת השימוש הרב בצילום באמנות הישראלית העכשווית אפשר להסביר גם על רקע המציאות המקומית המסוכסכת והכה מורכבת. מאז פרוץ האינתיפאדה עושה רושם ששאלת-על מרחפת מעל האמנות הישראלית-איך מגיבים, אם בכלל, לאירועי השעה? האם המאנות נדרשת להגיב, לנקוט עמדה, להתייחס למצב הפוליטי או שמא אין זה מתפקידה להוות שופר פוליטי? מצד אחד אפשר להרגיש בקרב אמנים רבים את התחושה שבזמנים אינטנסיביים כאלה האמנות אינה יכולה להסתגר בדלת אמותיה ולהתנהל בתוך עצמה, ומצד שני ישנם קולות אשר מתפלמסים עם התפישה הזאת – מדוע האמנות חייבת "להגיב"? מדוע להפוך את האמנות למניפסט? לפוסטר פוליטי?

 בכל אופן, די ברור שחלק ניכר מהאמנות הישראלית העכשווית מהדהדת את המציאות הפוליטית, על מגוון מורכבויותיה. מבחינת הצילום, סביר להניח שהוא חייב את פריחתו לא רק בשל הזיקה למציאות אלא גם בגלל פריחה כללית של המדיום, בכל העולם. הדפסות גדולות, צילום דיגיטלי ועיבודי מחשב הפכו את הצילום למדיום מועדף. בעוד הצילום הפך תוך עשור מבן חורג לאמנות לבן המועדף, אמנות הוידאו תופשת תאוצה.

מתוך ספר אמנות לעם.


טלרום מפעילה סליקת אשראי ותשלומים באינטרנט