אפק>תחומי דעת>הוראת הגיאוגרפיה>לזכור את העבר לחיות את ההווה לגלות את העתיד
התוכנית להעצמת מערכת החינוך למאה ה - 21


המפה האינטראקטיבית שלנו

לצפייה במפה האינטראקטיבית
של חצר בית הספר שלנו,
לחצו כאן

אמנה לגלישה בטוחה באינטרנט



לחתימה על האמנה לגלישה בטוחה באינטרנט

לחצו כאן

אפק בית ספר ניסויי לקיימות

לפתח מנהיגות ואחריות
סביבתית קהילתית =
קיימות בחינוך

אפקולוגי מרכז הפצה לקיימות
 אפקולוגי - מרכז הפצה מציע תכניות לפיתוח
הקיימות.
התכניות משלבות תהליכי חשיבה, ארגון חברת
ילדים המיישמת
אחריות ומעורבות חברתית
והצעות לאקטיביזם אזרחי.
למידה בשעת חירום

החל תרגיל חרום "עורף איתן 1 "

 
אנא לחצו כאן
ביקור השר להגנת הסביבה
ביקור השר
להגנת הסביבה,
מר עמיר פרץ
גלריית תמונות
 סרטון
 
 
 
מוסיקה בראש העין - סרטון

לצפייה בסרטון -
מוסיקה בראש העין
לחצו כאן

לזכור את העבר לחיות את ההווה לגלות את העתיד

המטבע בלבה
לפני שנים רבות, סבתא של אבא שלי, ברוריה ז"ל, ביקרה בחבל ארץ של מקסיקו.
באזור זה ישנו הר געש פעיל, אבל לא מתפרץ. אפשר היה להגיע קרוב מאוד לאזור הלבה הרותחת.

באזור זה סבתא ברוריה אספה מעט מן הלבה (הלבה היא סלע שבחום הגדול , שבתוך הר הגעש מותך ונעשה נוזלי ויוצא מהר הגעש) בעזרת כלי כלשהו והטביעה בו מטבע. כשהלבה התקררה היא התקשתה. המזכרת הזאת ניתנה לאבא שלי כשהיא חזרה לארץ.

  שנים רבות חלפו מאז, והמזכרת נשארה בבית של סבצא שלי, חנה. יום אחד ראיתי את גוש הלבה וסבתא ספרה לי את הסיפור מהיכן זה הגיע. ביקשתי את סבתא לקחת את זה כמזכרת והיא נתנה לי את ה ברצון. מאז אני מאוד אוהב את החפץ הזה וקשור אליו.

  סבתא חנה סיפרה לי סיפורים רבים על סבתא ברוריה, הסבתא של אבא שלי. היא הייתה אישה מאוד מיוחדת, שידעה הרבה שפות וטיילה בעולם, בארצות שונות, במסגרת העבודה שלה בשב"כ. עד היום לא יודעים בדיוק אילו תפקידים סבתא ברוריה מלאה כי אלה היו דברים סודיים ביותר. אני שמח שיש לי משהו שהיא הביאה ואוהב לשמוע את הסיפורים עליה.
                                                                                                                        דור קיצוני


הצמיד
בחרתי לספר ולתאר את צמיד הכסף שעובר אצלנו במשפחה מדור לדור.
קבוצת השייכות אליה הוא שייך הא המשפחה שלי, המקורות והמסורת.

הצמיד מקורו מגיע מתימן, הוא הגיע לארץ עם משפחתי לפני שנים רבות.

הצמיד עתיק, מכסף טהור, הוא עגול ועליו יש חריטות ואבנים צבעוניות. הוא משמש כקישוט על היד.

לפני כ – 4 שנים אחרי  שסבתא נפטרה, היא נתנה לי אותו כמתנה למזכרת.

אני מרגישה לצמיד שייכות, רגש מיוחד וקשר לסבתא ז"ל.

אני שומרת אותו בקופסת תכשיטים עד שאגדל ואוכל להשתמש בו ולהנות ממנו. כמו כן, להיזכר תמיד בסבתא הטובה בעולם.

אני רוצה לשמור את הצמיד לדורות הבאים ולספר לילדים שלי מי הייתה הסבתא שלי.
                                                                                                                        שירז לוי

המתנה האחרונה
בראש השנה, לפני שש שנים, קיבלתי מתנה מסבי. המתנה הייתה חולצה לחג ועליה מודפס "לעמית חג שמח ושנה טובה מסבא".

יום לפני חג הסוכות סבי נפטר. החולצה שקיבלתי ממנו בראש השנה הפכה למתנה האחרונה ממנו והייתה לה משמעות חשובה. זהו החפץ  האחרון והמזכרת האחרונה שקיבלתי מסבי ואני שומרת אותה עד היום; אפילו עכשיו כשהיא קטנה עלי ודי בלויה, מרוב שימוש. שמתי את החולצה עמוק אצלי בארון ואני לא מוציאה אותה משם.

  החולצה עם שרוול ארוך מבד דק, עליה מודפס בצבע לבן הכתוב על הגב ומקדימה יש הדפס קטן של סמיילי. אני מקווה שאוכל לשמור על חפץ זה שנים רבות וזה תמיד יזכיר לי את סבי שאהבתי מאוד.
                                                                                                                       עמית פריימן 

 


המגאזין "אוטו"

בחופשת הפסח הלכתי עם הוריי ואחיותיי  לתערוכת המכוניות בגני התערוכה בתל אביב. ראיתי שם מכוניות מכל הסוגים, בכל הצבעים והגדלים.

במהלך הביקור בתערוכה אספתי כל מיני מידעונים שבהם יש מידע על המכוניות השונות.

בדרך הביתה דיברנו על כל מה שראינו וביקשתי מאבא שלי להביא לי את אוסף המגזינים שלו. שמות המגזינים: "אוטו" ו- "מכוניות".

אבא שלי אסף את המגזינים האלה במשך כ- 6 שנים. המגזינים נמצאים אצלי בחדר.

מידי פעם אני מעיין בהם או אפילו גוזר תמונות של מכוניות מוצלחות במיוחד. גם סבא שלי התחיל להתעניין במכוניות ובמגזינים ואפילו הבאתי לו מספר עותקים.

אני ממשיך לאסוף את המגזינים עד היום. הם חשובים לי בגלל שאני ממשיך את האוסף של אבי, אנחנו מסתכלים עליהם ביחד ומשוחחים בנושא. זה תחום שמשותף לנו.

בחופשת הפסח הלכתי עם הוריי ואחיותיי  לתערוכת המכוניות בגני התערוכה בתל אביב. ראיתי שם מכוניות מכל הסוגים, בכל הצבעים והגדלים.

במהלך הביקור בתערוכה אספתי כל מיני מידעונים שבהם יש מידע על המכוניות השונות.

בדרך הביתה דיברנו על כל מה שראינו וביקשתי מאבא שלי להביא לי את אוסף המגזינים שלו. שמות המגזינים: "אוטו" ו- "מכוניות".

אבא שלי אסף את המגזינים האלה במשך כ- 6 שנים. המגזינים נמצאים אצלי בחדר.

מידי פעם אני מעיין בהם או אפילו גוזר תמונות של מכוניות מוצלחות במיוחד. גם סבא שלי התחיל להתעניין במכוניות ובמגזינים ואפילו הבאתי לו מספר עותקים.

אני ממשיך לאסוף את המגזינים עד היום. הם חשובים לי בגלל שאני ממשיך את האוסף של אבי, אנחנו מסתכלים עליהם ביחד ומשוחחים בנושא. זה תחום שמשותף לנו. 
                                                                                                                       אוהד כהן

כלי לסוכריות 

החפץ שלי הוא כלי לסוכריות מפרס (אירן). הוא עשוי כסף והוא היה של אבא של סבא שלי ז"ל.

הוא בן יותר מ – 100 שנה והוא מאוד עתיק.

מה שמעניין אותי בחפץ הזה שהוא מאוד מקושט. יש לו צורה מאוד מיוחדת. הוא מקושט בפרחים, שחלקם חרוטים על הכסף וחלקם מחוררים. יש לו ידית שזזה מצד לצד וגם היא מקושטת ומעוצבת בצורה יפה.

בתחתית יש מעמד בצורת 4 גלים, גם הוא מקושט בפרחים שחרוטים על הכסף.

הכלי הוא עגול ושקוע עם קצת בליטות בקצה ואורכו ורוחבו הם לא יותר מכמה סנטימטרים.

אני אוהבת את החפץ כי כשאני רואה אותו, אני מדמיינת איך נראה אבא של סבא שלי.

אני מבינה מהחפץ שפעם היו עושים כלים מכסף מאוד מעוטרים כמו החפץ שלי.

אני חושבת שהחפץ הזה שווה הרבה כסף כי דברים עתיקים מלפני הרבה שנים יש להם ערך בהווה כי הם עתיקים ולא מכורים אותם היום.
                                                                                                                       נועה גולדברג

הכוס העתיקה
החפץ אליו אני מרגישה שייכות היא הכוס שהייתה שייכת לסבא של הסבא שלי ועברה למשפחתי מדור לדור.
 
החפץ הגיע מבולגריה. הכוס עתיקה מאוד.  החפץ עשוי מכסף אמיתי ויש עליו הרבה חריטות יפות. הוא משמש לשתיה. סבא פעם שתה ממנו יין.

 אני מרגישה אל החפץ אהבה חזקה כי לא ראיתי את הסבים שלי אף פעם וכשאני מחזיקה את הכוס אני מתחברת אליהם. את החפץ אמא שלי קיבלה מסבא שלי והוא אצלנו בבית מאז שאחי נולד. 
                                                                                                                   גילי וולפסון 


בגיל 4 חודשים

אני בחרתי להציג את נושא השייכות בעזרת התמונה שלי. אני חושבת שזאת תמונה יפה ואני מאוד אוהבת אותה.
תמיד כשאני מסתכלת עליה זה מזכיר לי את התקופה בה הייתי תינוקת חמודה.
אני אוהבת את התמונה הזאת בגלל הדרך שאני שוכבת ומשחקת. 
אני מסתכלת על תמונה זאת לעיתים קרובות כי היא מזכירה לי את אימי ז"ל
                                                                                                        טליה צדקה 

 

הבובה

כשהייתי בת ארבע וחצי אחי נולד. ההורים שלי נתנו לי מתנה ואמרו לי שזאת מתנה מאחי.

זאת בובה קטנה וחמודה שמזכירה לי את אח שלי. גם עכשיו  היחסים שלי עם אחי מצוינים ואנחנו עוזרים אחד לשני ונותנים מתנות. אני משחקת איתו ומציירת לו ציורים. אני גם משגיחה עליו כשההורים ישנים ולפעמים גם מקלחת אותו.

הבובה איננה חפץ עתיק אבל הוא חשוב לי מאוד. אני שומרת עליה וישנה איתה.

לפני שאחי נולד, הייתי בת יחידה וכל-כך רציתי. חיכיתי לזה זמן רב.

הבובה חשובה לי כי קיבלתי אותה יחד עם אחי התינוק.
                                                                                                                  מורן קסוקר

 

החפץ שלי

החפץ שלי מיוחד כי הוא רק שלי. החפץ שלי הוא צעצוע, דובון, מסדרה ששמה פו הדב.לכן בחרתי בשם זה

לדובי שלי. את החפץ קיבלתי ממשפחתי, ליום הולדתי השלישי ומאז הוא נשאר אצלי כמזכרת.

משפחתי קנתה לי את הדובי בכפר השעשועים, חנות שנמצאת בפתח-תקווה.

הוא שייך לי ואני אוהבת אותו מאוד וקשורה אליו. הוא אצלי כבר שש שנים.

פו הדב הוא דובון שצבעו צהו. הוא לבוש בחולצה אדומה קצרה ובידו עוגה. הוא עשוי כולו מפרווה והוא אהוד

על ילדים רבים כי הוא דובון משעשע וכייף לשחק איתו. הוא יצור מסדרת טלוויזיה המוכרת לכולם.

הוא עוזר לי ברגעים של עצב למרות שהוא דומם, הוא גם עוזר לי ברגעים שקשה לי להירדם בלילה ואז

אני לוקחת אותו ומחבקת אותו.
                                                                                                                   סימה ארואסטי 

רקדנית הפלמנקו

כשאימי הייתה בגילי היא אהבה מאוד לרקוד, היה לה חלום להיות רקדנית מקצוענית.
הייתה לה סבתא מאוד מוכשרת: בשלנית, ציירת ואפילו תופרת.
לפני חג פורים תפרה סבתא של אימי במו ידיה תחפושת מדהימה של רקדנית פלמנגו (ספרדייה) שמלה לבנה עם וולונים אדומים, פרח אדום לשיער, אשל וקסטנייטות.
תחפושת זו עברה כמה דורות, אימי התחפשה בה, היא נשמרה במהלך שנים עד שאחותי הגדולה הגיעה לגיל 10 והתחפשה בה. כל השנים חיכיתי לרגע שגם אני אחוש רקדנית פלמנגו מרשימה. בשנה שעברה הגיעה הרגע והתחפשתי בה.
כשלבשתי את התחפושת עצמתי את עיני והרגשתי שאני אמא שלי, בתחפושת...
תחפושת זו יקרה מבחינה רגשית לאימי ולמשפחתי ואני מקווה שהיא תמשיך להישמר כך שילדי יוכלו להתחפש בה.
                                                                                         
                                                                                                                  עמית ברקול

הבן דוד המפורסם
החפץ שלי הוא אוסף של תמונות נבחרת מכבי תל-אביב בכדורסל.
בן דודה שלי שחקן במכבי תל-אביב ומאז שהוא משחק בנבחרת אני אוסף כתבות שלו וחפצים שהוא נתן לי.
חלק מהכתבות מצאתי בעיתון וחלק מהדברים היו לו.
החפצים משמשים לי לקישוט החדר. אני מאוד מתרגש מהכתבות על בן משפחה קרוב שהצליח. אני גאה בו מאוד.
                                                                                                                      אביב אביסרור

 

הציור

החפץ שבחתרתי לספר ולתאר היא תמונה (ציור) שבה מצוירת המשפחה שלי. את הציור צירתי כשהייתי בגן,

לפני ארבע שני בערך ולכן חסרה בו נועה אחותי הקטנה.

את הציור ציירתי באמצעות צבעי גועש וטושים על גבי משטח עץ. הדמויות התמונה מצויירות בצורה ילדותית

כי הייתי צעירה כשציירתי את הציור אבל בכל זאת הוא יקר וקרוב לליבי.

החפץ שייך ל'קבוצת שייכות - משפחה, שהיא קבוצת השייכות שהכי חשובה ליבי והכי יקרה לי ולכן אני שומרת

על הציור דואגת לו ואוהבת אותו מאוד.

ציירתי את הציור כשהייתי בגן חובה בגיל חמש או שש ומאז אני שומרת עליו.
                                                                                                                    אביב כלש

המטבעות

לפני כ - 13 שנה, בתאריך ה - 15 בפברואר 1992 נפטר סבי מצד אימי. אמא שלי סיפרה לי על סבא שאהב
את החיים, אהב לצחוק, לאחר אנשים בבית ולכבד אותם.
את המטבעות שהיצגתי, אימי קיבלה מסבי ושמרה כל השנים. סבא לא ידע לספר מהיכן קיבל הוא את המטבעות. 
                                                                                                                     אביב צומעי

בקבוק החול הצבעוני
החפץ אליו אני מרגישה שייכות הוא הבקבוק עם החול הצבעוני, שהכנתי בעצמי כשהייתי עם המשפחה באיילת.
קיבלתי בקבוק זכוכית קטן, גירים צבעוניים ונייר משייף. לקחתי את צבעי הגיר והתחלתי לשייף, כל אחד לחוד.

בהתחלה הכנסתי לתוך הבקבוק גיר בצבע כחול. לאחר מכן, שפכתי את הגיר הצהוב ומעליו גיר ירוק וגיר חום.
לבסוף, כדי שהצבעים לא יתערבבו, לקחתי פקק ואטמתי את הפתח של הבקבוק. הבקבוק יצא יפה וצבעוני.
אימא שמה אותו לקישוט על המדף במטבח, ליד הבקבוקים שהכינו האחים שלי.

על מי שנכנס למטבח ורואה א שורת הבקבוקים מתלהב ואומר שהם יפים ושואל אותי איך מכינים בקבוק כזה.
                                                                                                                          שקד בכר

 

החדר שלי
החפץ החשוב לי מכל הוא החדר שלי, כי שם נמצאים כל החפצים שלי.

בחדר שלי אני מרגישה שייכות, מרגישה בבית.

אתמול הביאו לי טלפון חדש לחדר. כשהביאו לי את הטלפון החדש, אני מאוד התרגשתי.  עכשיו, כשאני בחדר,
אני יכולה לענות מהחדר שלי ולא מהחדר של אח שלי.
אני גרה בחדר שלי כבר מגיל 6.

יש לי חדר קטן ויפה ובדרך כלל מסודר, יש לי גם פוף וגם טלוויזיה והכל בחדר אחד.

החדר היה של ההורים שלי עד שנולדתי, והחדר בו אני ישנתי קודם שייך עכשיו לאח שלי עדי.
                                                                                                                  ענבל זלאיט 

הכרית
החפץ שבחרתי לתאר שייך לקבוצת השייכות משפחה. הכרית שלי, איתה אני ישן כל לילה מאוד חשובה לי. אחותי, אחי, דודתי ובת דודתי נוהגים לשון מחובקים עם חפץ מיוחד. אחותי עם בובת נחש , דודתי עם סמיחי ובת דודתי עם כרית, כמוני.

אימי קנתה לי את הכרית עוד כשהייתי תינוק ומאז אני לא מפסיק להחזיק אותה בין הרגלים.
לפעמים אני לוקח את הכרית, איתי, לישון אצל חברים, דודים וקרובי משפחה.
סימנתי על הכרית שלי סימן כדי שלא אתבלב בין הכריות וגם המצאתי לה שם: "כריתי".

                                                                                                                      מתן נגר 


הפלאפון

החפץ שבחרתי להציג הוא טלפון נייד. הורי נתנו לי אותו במתנה. קובצת היישכות אליה

הוא שייך היא המשפחה. החפץ היה שייך בעבר לאמא שלי.

החפץ שימושי הוא משמש אותי לדבר עם אנשים. כשאני מגיע הביתה אחרי בית-הספר

אני מתקשר להורי ומודיע להם שהגעתי הביתה. אני משתמש בו גם כשאני יוצא לחוגים או לחברים.

אני מעדכן את ההורים מה קורה איתי. לפעמים אני שולח הודעות כתובות לחברים או להורים שלי.

החפץ עשוי מפלסטיק שחור, הוא מחולק לפאנל, סוללה ומקשים כסופים. 

קיבחלתי את החפץ לפני שנה והוא נשאר אצלי מאז. את השרות אני מקבל מחברת סלקום.

                                                                                                              דוד רביאן 

המדליות

החפצים אליהם אני מרגיש שייכות אלו המדליות שלי. אני מרגיש שהן שייכות לי כי השגתי אותן בכוחות עצמי.
הכול התחיל כשבחרתי ללכת לחוג ג'ודו. בחוג פגשתי חברים חדשים  ואת שי המאמן שלנו.
לאחר שיעור ניסיון ביקשתי מאימא שלי שתרשום אותי לחוג. שם  למדנו את מיומנויות הג'ודו,
התאמנתי והרגשתי קשר לספורט זה. 
...ואז התחילו התחרויות.
בשנה ראשונה, בתחרות הראשונה שלי, זכיתי במקום השני ובתחרות השנייה זכיתי במקום הרביעי.
זאת הייתה חוויה שלא אשכח. תחושת ההצלחה גרמה לי רצון
להמשיך ולהתאמן.
בשנה השנייה זכיתי פעם אחת במקום הראשון, פעמיים במקום השני ופעם בארד וכך המשכתי
להתחרות ולאסוף מדליות.
בשנה השלישית והרביעית  זכיתי 5 פעמים מדליות זהב כסף וארד.
ה
שנה היא השנה החמישית שלי ואנסה להצליח יותר.
במדליות שלי תמונה של שני אנשים שנאבקים בקרב ג'ודו. כמו כן, מצוין במדליה מהו סוג התחרות
ושם המדינה שהייתה בה התחרות .
                                                                                                              עידו טימר 


טלרום מפעילה סליקת אשראי ותשלומים באינטרנט