בית ספר אפק ראש העין

פתיחת תפריט ניידים

ביקור אדון חביב בשיעור בוקר אקולוגי

במסגרת שיעורי בוקר אקולוגי התמקדנו במושג מקומיות, הגדרנו את המושג "מקום" ובחרנו להרחיב את המידע על מקום אחד שעניין אותנו רחוב המיילדת על שם יהודית פרנק בראש העין. במסגרת החקר איתרנו את מר אברהם חביב תושב ותיק בראש-העין שהכיר את הגב פרנק.
 
ביום רביעי, בתאריך:13.5.15 הגיע מר אברהם חביב תושב העיר, לבית . מר חביב היה האיש אשר דרש ופעל למען מחווה והוקרה לגברת יהודית פרנק קריאת רחוב על שמה בעיר. מר אברהם חביב ספר שהגיע לארץ ישראל בגיל 17,יתום, בעליית יהודי תימן בשנת 1948.
 
הוא תיאר את הגעתו לראש העין ,לא היו רחובות, כבישים, בתים... חילקו אותנו למחנות ואני הייתי במחנה ג'. החיים במחנה היו קשים- גרנו בצריפי עץ או פח שלא הגנו מפני החום בקיץ ומהגשמים בחורף. היה קשה למצוא עבודה ופרנסה, היה קשה ללמוד את השפה העברית. עם הזמן עברנו מהמחנות להתגורר בשיכונים (שיכון א', שיכון ב'...).
 
באותה תקופה לא היו כבישים ותשתיות, רק לאחר מכן, הוקמו רחובות והם קיבלו שמות של אנשים חשובים. כמו רבנים רבי שלום שבזי, יהודה הלוי, יהושוע בן נון, רש"י". כשתיאר מר חביב את יהודית פרנק, ניתן היה לראות את הברק והניצוץ בעיניים ולהרגיש בהתרגשותו: "כשאני חושב או מדבר על האישה הזו אני מתרגש מאוד...אין מילים לתאר אישה מיוחדת זו, שקראו לה יהודית פרנק, "ילידת שמיים".
 
כולם הכירו אותה מהילד הקטן ועד האדם המבוגר ביותר, כולם זוכרים אותה "אישה עם לב רחב, שופעת נתינה ודאגה, רצון רב לעזור לכולם, והכול בהתנדבות עם חיוך ואהבה". מר חביב סיפר שיהודית לא השאירה ילד שלא ביקרה בביתו, היא הייתה יוצאת מביתה והולכת קילומטרים כדי לעזור לנשים בעיר ללדת, ונענית לכל קריאה לעזרה. לא היה ילד שלא הכיר את שמה. בזמן טיפול נהגה יהודית להשתמש בציוד ובתרופות (בעיקר יוד) ללא תמורה.
 
יהודית זכתה לתת את השמות לילדים שעזרה בלידתם. שאלות התלמידים: א.א- האם יהודית גרה ברחוב המיילדת? יהודית גרה בראש העין, לא ברחוב המיילדת, ליד כיכר אלי כהן יש בית כנסת באזור זה. היה לה בית עם שני חדרים ומרפאה. בהתחלה, היא הייתה גרה במחנה ג' ,במבנה באזור שדה תעופה של האנגלים עד היום יש שם את המגדל. ג.י- מה היה המקצוע שלה? האם היא הייתה רק מיילדת? יהודית הייתה אחות במקצועה ומיילדת, עבדה כאחות ומיילדת ולא קיבלה כסף על עבודתה, הכל בהתנדבות. ע.א- מי חשב לקרוא רחוב על שמה של המיילדת? אני, מר חביב יחד עם בנימין ריבי נלחמנו שיהיה זיכרון לפועלה, וחשבנו על רחוב בראש העין שיקרא על שמה.
 
הנינה שלה גרה שם עד היום. לשמחתי הרבה לא היינו צריכים לשכנע הרבה, רוב עובדי העיריה הכירו את האישה המיוחדת וחשבו שזה מעשה נכון לעשות. עלמה- האם יש לך קשר משפחתי ליהודית? יהודית הגיעה מאירופה, היא אשכנזייה ואני תימני. אין לנו קשר משפחתי. אבל באותה תקופה חיינו כמו משפחה אחת גדולה. הבתים היו פתוחים לכולם, כשיש אירוע משפחתי כולם מגיעים ללא הזמנה, מעט אוכל שכלל מרק תימני ללא בשר, שתיה בעיקר מים ופופקורן ובעיקר הרבה שמחה ואהבה. ר.ב- האם יהודית סיפרה על עברה? מה קרה לה בשואה? יהודית לא סיפרה על מה שקרה לה בתקופת השואה. באותה תקופה האנשים התביישו לספר את מה שעברו, הם חשבו שהם אשמים. ד.א- איך היא התפרנסה ? אם הכל היה בהתנדבות? מאיפה הכסף לתרופות? -את הציוד והתרופות היא קיבלה דרך בית חולים, מהמדינה. "לא יודע איך היא התפרנסה", כנראה מתרומות. המטרה שלה הייתה פשוט לעזור, לתת מעצמה לאחר. ש.מ- איך היא נפטרה? היא הייתה מבוגרת מאוד, החזיקה מעמד בזכות העזרה שלה לאנשים.
 
נקברה באזור פתח תקוה, לא היה בראש העין בית עלמין. הראשון שנקבר בראש העין היה דאמרי שנלחם להקמת בית העלמין בראש העין. ברחוב המיילדת זכיתי לבנות בית כנסת מיוחד, יד לחיילי צה"ל ומצב"ה לילדי נשמות פיגועי פח"ע (פעולת חבלה עוינת). בסיום בירך מר חביב את כל הילדים וטען ש"אחד מהם יהיה חבר כנסת בעתיד". הוא הודה על ההזמנה לפגוש תלמידים ולספר להם ואמר שרואה בזאת זכות גדולה. מר חביב הזמין את כולם לראות את בית הכנסת. המפגש היה מרגש, הילדים הקשיבו ונדהמו לשמוע על החיים באותה תקופה, על הצרכים שהיו בעבר לעומת הצרכים של היום. על התקשורת שהייתה בעבר מכתבים קצרים שמגיעים לאחר שבועות, לעומת היום הפלאפון, האימייל שמועברים בשניות.
 
על העבודה בעבר שהתמקדה בענף החקלאות, ועל הניידות שהייתה בעיקר בהליכה רגלית.