סיפורו של רן רוטשטיין

סיפורה של פתח-תקוה
סבי אבי, זאב יהושע אפטר זכרונו לברכה, לא היה חלוץ. סבי אבי ומשפחתו גרו בברלין וכשעלו
הנאצים לשלטון והחלו להתנכל לחיי היהודים, הוא הגיע למסקנה שיש להוציא את משפחתו מגרמניה.כיוון שהייתה לו משפחה בפלסטינה, הצליח סבי אבי להעלות חלק מהמשפחה עימו ולהשתקע
עימה בפתח תקוה.
שכנו של סבי אבי היה בנו של דוד גוטמן, ממייסדיה של פתח תקוה.
בערבים, היו מספרים את סיפור פתח תקוה:
ב-1878 השתקעו שלוש משפחות של יהודים באדמות הכפר הערבי אל-מלבס: הגוטמנים,
הסלומונים והשטמפרים.המשפחות שלא היו חקלאיות, בנו אוהלים וכמה צריפים, ניסו לעבד את
האדמה ולטעת כרמים ופרדסים, אך היה להם קשה. הטורקים לא נתנו להם לבנות בתים, קדחת
הביצות הבריחה אותם מאדמות פתח תקוה לגבעות סביון, הבדווים סביב הציקו ליהודים, ובשנת
1886 התנפלו על המושבה הרסו את הבתים וגנבו את הבקר. גם הטורקים פגעו קשה במושבה: הם בזזו את היבול, גייסו את החקלאים לעבודות כפיה ולבניית.ביצורים נגד הבריטים.
סיפור פתח תקוה לא תם: היא הפכה לעיר חזית במלחמה בין הטורקים לבריטים ורק לאחר שנפלה לידי הבריטים, חזרו אליה האיכרים והתושבים שברחו ממנה. סבי אבי הגיע לפתח תקוה תחת השלטון הבריטי. פתח תקוה כבר הייתה מועצה מקומית עם
6000 תושבים.
תנאי החיים היו מאד קשים בהשוואה לברלין וסבי אבי לא החזיק מעמד, הוא חלה ונפטר תוך
פחות משנה מאז עלייתו ארצה.
סבי אבי קבור בבית הקברות של ותיקי פתח תקוה, על הגבעה ומתחת לעץ דקל.
מגיש: רן רוטשטיין
כתה: ה' 1